איראן נמצאת בין הפטיש לסדן – ובדרך כלל זה נגמר בדרך אחת

הסוגיה האיראנית מתאפיינת בפער הולך ומתרחב בין הצהרות למציאות, הן מצד איראן והן מצד הקהילה הבינלאומית, כולל ארה"ב וישראל. איראן מקדמת את תוכנית הגרעין והטילים שלה תוך הסתרה וצמצום שיתוף פעולה עם פקחי סבא"א, בניגוד להצהרותיה על אופי אזרחי והגנתי. מנגד, נשיא ארה"ב טראמפ וראש ממשלת ישראל נתניהו מואשמים בחוסר עקביות בהצהרותיהם לגבי האיום האיראני, כאשר נתניהו עבר מהכרזה על "הסרת איום קיומי" לאזהרה מפני איום טילים בליסטיים. פער זה בין דיבור למעשים, כולל הצבת "קווים אדומים" לא ממומשים, מחליש את ההרתעה ומעודד את איראן לבחון גבולות, תוך דחיפה למרוץ חימוש אזורי. המאמר מציין כי ארה"ב מעדיפה ערוץ דיפלומטי, "למורת רוחה של ישראל", ומסיק כי במזרח התיכון פערים כאלה נסגרים לרוב במשברים ולא בדיפלומטיה.