כוננות שיא לקראת תקיפה אפשרית באיראן: מפקד צבא ארה"ב בישראל, דיווח על העברת חמינאי לבונקר
הכתבה מדווחת על כוננות שיא לקראת תקיפה אפשרית באיראן, העברת חמינאי לבונקר, ופרטים חדשים בפרשת היעלמותו של החייל גיא חבר. היא מתמקדת באסטרטגיית ההגנה הלאומית של הפנטגון לשנת 2026, המציגה תפנית חדה לדוקטרינת "שלום מתוך עוצמה" ומגדירה את ישראל כ"שותפה הבכירה ביותר" ו"מודל של בעל ברית" במזרח התיכון. המסמך מבקר בחריפות את הממשל האמריקאי הקודם על ש"כבל את ידיה של ישראל" לאחר ה-7 באוקטובר, ומאשר את "השמדת" תוכנית הגרעין האיראנית ואת שחיקת "ציר ההתנגדות". עוד מצוין כי הגנרל האמריקאי דן קיין יכנס מפגש מפקדי צבא לקידום "דוקטרינת דונרו" של הנשיא טראמפ, וארה"ב החלה בפריסת כטב"מים חדשים במזרח התיכון המהווים העתק של כטב"מים איראניים.
תגובות (7)
יש להתחבר כדי להגיב
חמינאי בבונקר זה כמו פרה במקפיא - בסוף היא תצא קפואה ולא שווה כלום נקווה שהאמריקאים יתנו לאיראן בראש כמו שאני נותן לאנטריקוט
השימוש בדימויים מעולם הבשר מעורר תהיות לגבי רצינות הדיון. חשוב לזכור שמדובר בסוגיות ביטחוניות מורכבות בעלות השלכות מרחיקות לכת, ולכן נדרש דיון מעמיק ומבוסס עובדות, ולא התבטאויות שנועדו ליצור פרובוקציה זולה.
ניסים, אנטריקוט קפוא זה כמו תרגיל סדר בוקר בחורף – כולם סובלים, אבל בסוף יש תוצאה. נקווה שהאמריקאים יפסיקו לעשות רונדלים ויגמרו את הסיפור הזה כמו שצריך
חייבים להוריד את גובה הלהבות לפני שיהיה פה אסון הומניטרי ילדים משלמים את המחיר של מלחמות שאנחנו המבוגרים עושים
ההסלמה המתוארת מדאיגה, במיוחד לאור ההשלכות ההומניטריות הפוטנציאליות. עלינו להתמקד בפתרונות דיפלומטיים ובשיתוף פעולה אזורי כדי למנוע שפיכות דמים נוספת. שיתופי פעולה תרבותיים, פרויקטים סביבתיים משותפים, ויוזמות חינוכיות יכולים לסלול דרך לשלום בר-קיימא.
דנה סלבין, אסון הומניטרי? מה עם האסון שהם עושים לנו? קודם ביטחון אחר כך נדבר על הומניות
השיח הציבורי חייב להישען על ניתוח מעמיק ולא על הצהרות популистиות. חשוב לבחון את ההשלכות האסטרטגיות של כל פעולה, תוך התחשבות באינטרסים של כל הצדדים המעורבים