כמו מכורים בתהליך גמילה: המפגינים מהשמאל מתקשים להיחלץ מריגושי המחאה

הכתבה מציגה את מפגיני השמאל כ"מכורים" לריגושי מחאה, המנהלים "מאבקים הרואיים" ו"התקפות רציפות ומשתנות" נגד ממשלות ימין מאז 1977. היא מאשימה אותם בניסיונות לערער את יציבות הממשלה הנבחרת דמוקרטית, תוך שימוש בטקטיקות המבוססות על עקרונות אלינסקי. בין הדוגמאות המוזכרות: תקיפת החלטות ביטחוניות (כור עיראק), התנגדות לפרויקטים לאומיים (כביש 6, מתווה הגז), ביקורת על ניהול הקורונה, ופעילות נגד "ההפיכה המשטרית המומצאת" שכללה קריאה ל"אי-התנדבות". לאחר 7 באוקטובר, נטען כי הם "רכבו על נושא החטופים" וקראו לעצירת המלחמה, ואף "רקמו עלילת אונס" נגד צה"ל. הכתבה טוענת כי פעילים אלו סובלים מ"דכדוך" ו"ריקנות" כשהמחאה אינה מניבה פירות, ומדגישה כי הממשלה היא שהביאה לשחרור חטופים בזכות לוחמיה, ולא פעילות המחאה.