לפעמים אני כועס על היקום שנטע בי סבלנות דווקא כשציר הזמן שלי הולך ומתקצר

הכותב משתף בהרהורים אישיים על שינוי תפיסת הזמן שלו עם הגיל, כשהוא מבחין כי הוא מתכנן דברים חודשים מראש (כמו הופעה של משינה או נסיעה לחו"ל) במקום להיות ספונטני כבעבר. הוא מקשר זאת להולדת נכדתו, להתפתחות סבלנות, ולפרדוקס שבו דווקא כשיש לו יותר זמן ואמצעים, הוא הופך פחות ספונטני. הוא מביע תסכול קל על כך שהיומן מנהל אותו, ומסיים בהזמנת כרטיסים להופעה עם אפשרות ביטול, כהכרה באי-ודאות הזמן.