סבא שלי לא השאיר אחריו עמוד אינסטגרם או ריל נוסטלגי | טליה לוין

טליה לוין מתארת בטור אישי את תפיסתה לגבי השארת "חותם" בעולם, ומשווה בין העידן שלפני הרשתות החברתיות לבין העידן הנוכחי. היא מספרת על אמונתה בילדות בצורך להותיר משהו שייזכר, וכיצד תחושה זו פחתה עם השנים. לוין מציינת שבעידן שבו לכל אחד יש במה, קל יותר להשפיע אך ערך החותם העתידי פוחת. היא מדגימה זאת באמצעות סיפורים על מסעדת סבה המנוחה בתל אביב ומקום עבודתו של אביה, ומציינת כי למרות היעדר תיעוד דיגיטלי, מקומות אלו היו שוקקים ובעלי משמעות עמוקה עבור מי שהיה שם. לוין מסכמת כי העובדה שדברים נצרבו בזיכרון של מי שהיה שם מספיקה, גם ללא צורך ב"צריכת זיכרונות" בלחיצת מסך.