"בלי קולות הערבים לא יפילו את ביבי. מה הם מחפשים, ח"כ ערבי ציוני?"

הכתבה עוסקת במצב הפוליטי של החברה הערבית בישראל, ומציגה ייאוש ופסימיות בקרב תומכיהם בשל "חרם" המפלגות היהודיות ותחושה שאין הבדל בין ימין לשמאל ביחס לשיתוף פעולה עם ערבים. היא מתארת את מכת הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית, שהובילה ל-258 מקרי רצח בשנה ולשלטון פחד וחוסר אמון במדינה ובנבחרי הציבור. מנהיגים ערבים כמו אחמד טיבי ומנסור עבאס דנים באיחוד רשימות, שיכול להגדיל את כוחם ל-15-17 מנדטים ולסייע "להפיל את הממשלה". הכתבה מציינת שרוב ערביי ישראל תומכים בשיתוף פעולה יהודי-ערבי ובכניסת מפלגה ערבית לממשלה, אך רוב היהודים מתנגדים לכך, ומנהיגי האופוזיציה היהודית מסרבים להישען על קולות ערבים. טיבי מבקר בחריפות את "ממשלת המחדל הנוראית" ואת המרכז הליברלי על התחנפות לימין, וטוען שבלי קולות ערבים "לא יפילו את ביבי". עבאס משבח את "ממשלת השינוי" כטובה לאין שיעור מהנוכחית, ומאשים את נתניהו ב"הפקרת ביטחון המדינה", "חיזוק חמאס" והעדפת שיקולים פוליטיים על פני טובת המדינה, במיוחד לאור אירועי 7 באוקטובר.