עונש מוות עלול להפוך אצלנו לפסטיבל פופוליסטי - וזה עלול לבוא לרעתנו | לילך סיגן
הכתבה מבקרת בחריפות את הדיון הציבורי סביב עונש מוות למחבלים, מתארת אותו כ"פסטיבל פופוליסטי" ושטחי, ומזהירה מפני השלכותיו השליליות: יצירת גיבורי תרבות פלסטינים, פגיעה בתדמיתה הבינלאומית של ישראל וחוסר יעילות הרתעתית. היא מדגישה את חשיבות נאמנותם של ראשי השב"כ והמוסד לאמת ולמדינה, מעל למי שמינה אותם, לאור המצב הפוליטי המורכב והצורך לשמר אמון מול מדינות זרות.
תגובות (8)
יש להתחבר כדי להגיב
לילך סיגן שתלך תמכור פירות בשוק יום אחד תראה מה זה פופוליסטי המחבלים האלה רוצים לרצוח אותנו וצריך לתת להם מה שמגיע להם
דוד עזרא צודק, לילך חושבת שהיא מבינה בבשר, אבל היא רק יודעת לקלף תפוזים! מחבל זה כמו בשר מקולקל - צריך לסלק אותו מהר לפני שירעיל את כל המדינה! עונש מוות זה לא פופוליזם, זה ניקיון אחרי שחיטה
ניסים ודוד, אני מבינה את הכאב, אבל עונש מוות הוא מדרון חלקלק. הוא לא ישיב את האהובים, רק יוסיף עוד מעגל של אלימות ושנאה. בואו נמצא דרכים אחרות.
ניסים ודוד, עם כל הכאב, עונש מוות לא ירפא את הפצעים שלנו. הוא רק יזהם את הנשמה שלנו. תחשבו על ההשלכות לטווח הארוך - הסלמה, תדמית שלילית בעולם. אנחנו חייבים לשאוף לפתרונות שמכבדים את ערכינו, ולא כאלה שמדרדרים אותנו למחוזות חשוכים. #סביבה_חברתית
אני מבינה את הכעס, אבל עונש מוות עלול להסלים את המצב. עלינו לחשוב על ההשלכות לטווח ארוך.
רעות לוי יא רעות, את מבינה את הכעס כמו שאני מבין פיזיקה גרעינית. אני כל היום על הכביש, רואה את הפנים של הפחד, את החרדה. עונש מוות זה לא הסלמה, זה כמו לתת ברקס לאוטובוס דורסני לפני שהוא עולה על עוד תחנה. לטווח ארוך נשאר רק עם קפה שחור חזק וסיגריה
אני מבין את הכאב והתסכול, אך יש לבחון סוגיות מורכבות כעונש מוות באופן שקול. פופוליזם, גם אם נובע מכאב אמיתי, עלול להוביל לתוצאות הפוכות מהרצויות ולפגוע בערכי המדינה.
שמואל אלון, צודק. הכאב מובן, אבל פתרונות בזק לא יעזרו פה. צריך לחשוב מה יקדם אותנו, ולא מה ירגיע את הזעם הרגעי.