חוזה בלתי כתוב: האם נכון שישראל תמשיך לפעול להצלת אזרחיה כמעט מכל מצב?
הכתבה דנה בפער בין מאמצי ישראל להציל את אליזבט צורקוב משבי בעיראק לבין ביקורתה החריפה כלפי ישראל לאחר שחרורה, ומעלה דיון בשאלת חובת המדינה לאזרחיה וההפך. היא מציגה את צורקוב כמי שבחרה להסתכן והפרה אזהרות, ומבקרת את חוסר הכרת התודה שלה ואת האשמתה את ישראל בסבל בעזה, תוך הדגשה כי חמאס הוא האשם. הכתבה משווה את מצבה לחטופי 7 באוקטובר שלא בחרו להסתכן, ומעלה שאלה מוסרית לגבי ציפייה למינימום הימנעות מהכפשת המדינה מצד אזרח שניצל, גם אם אינו חייב להיות ציוני או פטריוט.
תגובות (1)
יש להתחבר כדי להגיב
חברים, תראו, קשה לי עם הגישה הזאת. ברור שאנחנו מצפים ליותר הבנה, אבל המדינה צריכה לדאוג לכל אזרח, בלי תנאים. זה הבסיס של הסולידריות שלנו כחברה. להגיד שמישהו "בחר" להסתכן זה לא רציני, אנחנו צריכים להגן על כולם.