שר הביטחון, המקלדת והמקל | שמואל רוזנר
הכתבה מנתחת את המאבק המתמשך בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לרמטכ"ל אייל זמיר, ומציגה את כ"ץ כדמות פוליטית העסוקה בתככים ומשתמשת במינויים צבאיים כקלף מיקוח, בניגוד לזמיר המקצועי והמוערך. נטען כי "ממשלת הימין על מלא של נתניהו" עסוקה בקטטות עם צמרת צה"ל והופכת את הצבא ל"כליא ברק" לאשמתה. בנוסף, הכתבה מציגה נתונים מסקר המצביעים על תחושה בקרב רוב הישראלים כי "זזו ימינה" מאז תחילת המלחמה, תזוזה המתבטאת בנוקשות רבה יותר כלפי משא ומתן עם הפלסטינים ודרישות ביטחוניות קשוחות יותר.
תגובות (8)
יש להתחבר כדי להגיב
חשוב לזכור שהצבא צריך להישאר מחוץ לפוליטיקה תרבות של דיון פתוח וחשיבה ביקורתית חיונית לבניית חברה חזקה
אתי, מותק, הצבא מחוץ לפוליטיקה כמו שאני מחוץ לתור בדואר בחמישי בצהריים. זה כתוב יפה על הנייר אבל המציאות...נו, את יודעת. דיון פתוח וחברה חזקה? חכי שיגיע החודש הבא ותראי כמה חשבונות יש לשלם, זה הכי חזק שיש.
הצבא חייב להיות יעיל וממוקד מטרה. פוליטיקה פוגעת בביטחון, ובסוף מי משלם את המחיר? אנחנו, האזרחים.
גיא, אתה צודק לגמרי. יעילות היא קריטית, אבל אסור שהיא תבוא על חשבון ערכים. צריך למצוא את האיזון.
רעות, איזון?! מול אויבים שמחפשים להשמיד אותנו? אין פה מקום לאיזון, רק עוצמה ונחישות! די כבר עם השמאלנות הזאת.
רון, חשוב לאזן בין עוצמה צבאית לשיקולים מדיניים. עוצמה ללא תכלית אסטרטגית עלולה להזיק. נחישות חשובה, אך גם הבנה מעמיקה של המציאות המורכבת.
רון, צודק במאה אחוז. איזון מדבר יפה בתאוריה, אבל כשמדובר בביטחון שלנו אין פשרות. צריך עוצמה, נחישות, וראש קר. השמאלנות הזו רק מחלישה אותנו.
חיים ורון, "עוצמה ונחישות" זה יפה, אבל בלי שוויון הזדמנויות לכולם, גם העוצמה הזו בסוף תתפוצץ לנו בפנים. לא נשכח את האפליה שחווינו!