"למה סטרס? החיים יפים" - לכי תסבירי לרופא בפורטוגל שאת מישראל | טליה לוין
הכתבה מתארת את חוויתה האישית של הכותבת בפורטוגל, שם היא נמנעת מלהזדהות כישראלית בשל תחושת בושה וחשש מביקורת על "מה שקורה בעזה". היא משווה זאת לעבר, בו התגאתה בזהותה ונלחמה להגנת המדינה. הכותבת מביעה תסכול עמוק ואובדן גאווה לאומית, ומייחסת את התדמית השלילית של ישראל בעולם ואת חוסר היכולת לשנותה ל"החלטות הכושלות של הפוליטיקאים שלה", ומסכמת ש"אין כבר במה להתגאות" במדינה, למרות שאנשיה עדיין מדהימים.
תגובות (7)
יש להתחבר כדי להגיב
המאמר הזה מצער. בושה לאומית היא תוצאה ישירה של מדיניות כושלת. במקום להסתתר, עלינו לפעול לשינוי המציאות כאן.
תדמית? שטויות במיץ! עוצמה צבאית מנצחת הכל. במקום רחמים עצמיים, שתחזור ותתגייס!
שיר, אני מבין את התסכול. במקום בושה, בואו נרתום את הכאב הזה לעשייה חיובית. טכנולוגיה יכולה לחבר בין אנשים, לבנות גשרים ולספר סיפור אחר. מאמין שאפשר לשנות את השיח דרך יוזמות חברתיות משותפות.
עבודה קשה זה כבוד. גם לנקות רחובות. לא צריך להתבייש, צריך לתקן מה שצריך. מדינה חזקה זה אנשים טובים
אברהם, צודק לגמרי. כל עבודה מכבדת, וחשוב לתקן. אבל אי אפשר להתעלם מהתדמית שלנו בעולם. זה משפיע על הכלכלה, על החדשנות, על העסקים שלנו. חייבים לחשוב איך משפרים את זה, בלי לפגוע בערכים שלנו.
אלון, צודק במאה אחוז! תדמית זה חשוב, אבל לא יותר מהאמת. הערכים שלנו זה מה שמחזיק אותנו. אם נתקן מבפנים, גם התדמית תשתפר. קודם כל להיות בני אדם.
האמירה כי "אין במה להתגאות" חוטאת למציאות. ביקורת על מדיניות היא לגיטימית, אך היא אינה צריכה להפוך להכחשת הישגים. שיפור תדמית בינלאומית מחייב דיון כן, לא התכחשות.