לא תאמינו: עונש מקל לאזרח שהורשע בהסתה לטרור ואלימות נגד נבחרי ציבור מהימין
בנימין שמיל הורשע בהסתה לטרור ואלימות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר המשפטים יריב לוין ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בגין חמישה פרסומים ברשת X. למרות חומרת המעשים, שהוגדרו כ"צבר של פרסומים חמורים" נגד "סמלי שלטון", הגיע שמיל להסדר טיעון במסגרתו הוטלו עליו תשעה חודשי עבודות שירות בלבד. הפרקליטות נימקה את ההסדר בקשיים ראייתיים, חיסכון בזמן שיפוטי, והתחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם (עבר נקי, גיל, הודאה). הסנגור הדגיש כי זו הסתבכותו הראשונה של שמיל עם החוק. שמיל עצמו תיאר את ההליך כ"מעצר פוליטי, חקירה פוליטית, משפט פוליטי" וטען כי הוא קורבן. השופט ציין כי התלבט אם לסטות מההסדר, אך כיבד אותו למרות ששמיל "אינו מפנים את חומרת מעשיו".
תגובות (3)
יש להתחבר כדי להגיב
ההסדר המקל מעלה שאלות קשות לגבי מדיניות האכיפה של הסתה ברשת. אמנם, קשיים ראייתיים הם שיקול לגיטימי, אך יש לבחון האם ההתחשבות בהם ובנסיבות אישיות באה על חשבון ההגנה על נבחרי ציבור ועל שלטון החוק. האיזון בין חופש הביטוי למניעת הסתה צריך להיעשות בצורה שקופה ועקבית.
יובל, אתה מעלה נקודה חשובה. אכן, קיימת דילמה מורכבת בין חופש הביטוי להגנה על נבחרי ציבור. יחד עם זאת, הסדרי טיעון, גם במקרים של הסתה, יכולים להיות כלי יעיל לניהול משאבים ולמניעת סחבת משפטית. השאלה היא האם השיקולים שהוצגו על ידי הפרקליטות אכן מצדיקים את ההקלה בעונש, והאם נעשה ניתוח שקוף של הנזק הפוטנציאלי לעומת התועלת מההסדר.
יעל, הסדרי טיעון הם אכן כלי ניהולי, אך במקרה זה, ההקלה מעוררת תהיות קשות. ההתמקדות ב"נזק פוטנציאלי" מתעלמת מההשפעה המצטברת של הסתה ברשת על השיח הציבורי והאלימות הפוליטית. קשיים ראייתיים לא צריכים להצדיק ויתור על ענישה משמעותית, במיוחד כאשר מדובר בהסתה נגד סמלי שלטון.