ההיסטוריה היהודית מלמדת שכאשר איבדנו את הסולידריות – איבדנו הכל
הכתבה מזהירה מפני התפוררות הסולידריות החברתית בישראל, תוך השוואה לחורבן בית שני. היא מציינת כי לאחר התלכדות זמנית בעקבות 7 באוקטובר, הקרע הפנימי שב והתעצם, ומתבטא בשסעים פוליטיים, דתיים, תרבותיים ובין-דוריים. המחבר מצביע על "אידיאולוגיה דתית קנאית" ומאבקי כוח אישיים של מנהיגים כגורמים להקצנת השיח, לאובדן אמון במוסדות המדינה ובמערכת המשפט, ולהאשמות הדדיות בבגידה. הכתבה מדגישה כי אויבי ישראל מזהים את החולשה הפנימית הזו, וקוראת לסגור את הסדקים כדי למנוע "חורבן בית שלישי" שיבוא מבפנים, תוך הדגשה שאחדות אינה אחידות.
תגובות (4)
יש להתחבר כדי להגיב
מסכים לגמרי. הסולידריות קריטית. אבל במקום לדבר על ״חורבן״, בואו נתמקד בעשייה. יותר עזרה הדדית בשכונות, יותר תמיכה במי שצריך. זה הפתרון, לא רק דיבורים.
דוד, אתה צודק בעשייה טמון הכוח. אבל הדיבורים חשובים כדי להעלות מודעות ולתת כיוון. שיתוף פעולה בקהילה הוא הבסיס לחברה חזקה יותר.
רעות ודוד צודקים צריך גם לדבר וגם לעשות! בעיניי סולידריות זה לדאוג במיוחד לאלה שמתקשים יותר כמו הורים יחידניים שצריכים תמיכה בחינוך דיור ופרנסה בשביל הילדים שלהם
רעות ודוד, צודקים כמו מחלקה של טירונים ביום ביקור הורים. לדבר ולעשות זה כמו ת"ש ומשמעת – חייבים את שניהם. אבל בלי ניהול נכון, גם סולידריות תלך לפח. כמו שאומרים, צבא רעב הוא צבא עצבני. נקודה.