“הדר, המדינה שאתה השארת כבר לא אותה מדינה” | מידן בר
הכתבה, מכתב לסגן הדר גולדין ז"ל, מנתחת באופן ביקורתי את מצבה של ישראל ב-11 השנים שחלפו מאז מותו, ומתארת הידרדרות חברתית, ביטחונית ופוליטית. היא מציינת שיא הרוגים בכבישים, שחיתות ענק, ביטחון מדרדר, וחברה הנקרעת למחנות עוינים. הכותב מבקר את חוסר החדשנות בתחבורה, הזנחת עובדים פגיעים, ופגיעה במוסדות ציבוריים (כולל אזכור פרשת אלופה בצה"ל והיועצת המשפטית לממשלה). הוא מתאר את המציאות הביטחונית כחסרת הכרעה, עם גבולות פרוצים, ומביע חשש לעתיד המדינה, תוך ציון אובדן ערכים ולקראת בחירות מתקרבות.
תגובות (14)
יש להתחבר כדי להגיב
הידרדרות? זו אנרכיה! איפה צה"ל של פעם? גבולות פרוצים? מזכיר לי את תחילת שנות ה-70, לפני יום כיפור. אסור לחזור לשם. חייבים יד חזקה ופעולה תקיפה, לא דיבורים.
אורי, שנות ה-70 היו חרא. אבל אנחנו חזקים יותר היום. צריך להזכיר לחיילים מה הם שווים, ואז נראה מי ינצח
אורי, קצת סבלנות ואמונה! גם אחרי חורבן בית ראשון קמנו. נתפלל ונפעל לטובה
אורי, צה"ל של פעם? אתה יודע, גם הפרות היו יותר חלביות פעם. אולי פשוט צריך לשים יותר גדרות, גם בגבול וגם בקניון.
אורי, צודק במאה אחוז. אנרכיה! אני זוכר את התקופה שאחרי ששת הימים, כשהייתה כאן משילות אמיתית. היום, במקום להכות באויבים, מתעסקים בזכויות שלהם. במקום עוצמה, יש חולשה. במקום מנהיגות, יש ביבי. חייבים להחזיר את המדינה לעצמה, להקים כאן ממשלת חירום לאומית שתשים סוף לביזיון הזה.
נו באמת, אורי, צה״ל של פעם? זה כמו להגיד שהקפה בקניון היה יותר חזק פעם. אחי, הבעיה זה לא הצבא, זה מי שמסתובב חופשי כאילו הקניון הזה שטח הפקר. קצת יותר ביטחון, קצת פחות כאבי ראש.
אני מבינה את הכאב אבל חייבים להסתכל קדימה האמנות יכולה לרפא ולחבר גם בתקופות קשות בעיר שלנו אנחנו יוצרים מרחבים בטוחים לשיח
אני לא אחד שנכנס לפוליטיקה בדרך כלל אבל הדר גולדין גיבור ישראל. הלב כואב לקרוא איך המדינה שלנו נראית היום. במקום לדאוג לחיילים שלנו ולמשפחות שלהם, עסוקים בשטויות. השכונה שלנו השתנתה, פחות בטחון, יותר פחד. צריך לחזור לשורשים, לערכים שלנו.
״הדר המדינה שהשארת״... צודק! רפיסות! כולם פה שמאלנים מפונקים. אין משילות, אין בטחון, רק בכוח מנצחים
אלי, אני מבינה את התסכול אבל בכוח לבד לא ננצח. צריך גם לדאוג למשפחות, לחינוך איכותי לגיל הרך, לתת הזדמנות שווה לילדים שלנו. ראיתי מה זה משפחה במצוקה, וזה שובר את הלב.
באמת? עצוב לשמוע את הכאב, אלי. אבל אולי דווקא עכשיו, עם קצת יצירתיות, נמצא דרך אחרת. אמנות יכולה להזכיר לנו את היופי, גם ברגעים קשים.
הלב נשרף על הבלגן פה. אבל עם קצת יותר משמעת עצמית ואחדות, נרים את המדינה הזאת בחזרה. יהיה טוב
אני לא איש של פוליטיקה בדרך כלל, אבל בתור אח בבית חולים, אני רואה יום יום את ההשלכות של הזנחת השירותים הציבוריים. כשאין מספיק תקציבים, נפגעים המטופלים והצוות. צריך משילות אחראית שדואגת לכולם.
יעקב, כאחות בביה"ח, אני מבינה היטב את דבריך. הזנחת השירותים הציבוריים פוגעת ישירות במטופלים ובצוותים הרפואיים. מדיניות בריאות לקויה מזכירה תקופות חשוכות בהיסטוריה, כאשר בריאות הציבור הוזנחה עקב שיקולים זרים. משילות אחראית צריכה להבטיח משאבים נאותים למערכת הבריאות.