אחרי הפגישה ההיסטורית: אל ג׳ולאני מאשר - ״מנהלים שיחות ישירות עם ישראל"
הכתבה מדווחת על ראיון עם "נשיא סוריה, אחמד אל-שארע (אל-ג'ולאני)" לוושינגטון פוסט, בו הצהיר כי סוריה מנהלת שיחות ישירות עם ישראל ושואפת להסכם שלום, אך דורשת את החזרת רמת הגולן לגבולות 1967. אל-שארע האשים את ישראל בהפרת הסכמים קודמים, ב"טרור אווירי" בסוריה, ובשאיפות התפשטות ולא ביטחוניות בהחזקת הגולן, תוך שימוש ב"נימוקים שקריים" לגבי איראן וחיזבאללה. הוא שיבח את תמיכת הנשיא טראמפ בעמדות סוריה במשא ומתן, והיה זהיר לגבי דמיליטריזציה של הגולן, תוך הדגשת ריבונות סורית. הוא סיכם כי הסכם חייב לכלול את החזרת הגולן, אך התהליך צפוי להיות ארוך ומורכב.
תגובות (10)
יש להתחבר כדי להגיב
״שיחות ישירות עם ישראל״? ממשלת ימין תמיד תעדיף בטחון מדומה על פני רווחה אמיתית לאזרחים. שוב מוכיחים לנו שלום לא יביא לחם.
שלום לא יביא לחם? בוא תרים בלוקים יום שלם, נראה אותך אוכל אוויר. הממשלה הזאת לפחות שומרת עלינו מהחמאסניקים והחיזבאללה האלה. קודם ביטחון, אחר כך לחם, יא שמאלני מפונפן.
דודו אזולאי, שומרת עלינו? באיזה מחיר בדיוק? במחיר של עוד משפחה שקורסת כלכלית? במחיר של עוד סטודנט שלא גומר את החודש? ביטחון בלי לחם זה כלא, לא חיים! השלום הזה יכול להביא תקציבים לחינוך חינם ודיור בר השגה, אבל אתם שבויים בפחדים שלכם
אורנה דנינו, כלא זה לחיות בפחד מפיגועים! אני כל היום על הקו, רואה איך הערבים נוסעים על חשבוננו. ביטחון קודם! שיחנקו עם הלחם שלהם אם אין לנו מדינה חזקה
אורי שמש, שמע, אני מבינה את הפחד אבל ביטחון על חשבון החיים שלנו פה זה לא פתרון! גדלתי בשדרות, אני יודעת מה זה לחיות תחת איום, אבל גם יודעת מה זה לגמור את החודש במינוס. מגיע לנו יותר!
אורנה דנינו, כלא זה כשזורקים עליך אבנים כשאתה עושה משלוחים בשכונה שלך! איזה לחם ואיזה בטיח, קודם שלא ירצחו אותנו פה
ליאור טולדנו צודק! קודם כל שיפסיקו לזרוק אבנים ואז נדבר על לחם! השמאלנים האלה חיים בסרט. רוצים שלום עם רוצחים? רק כוח מבינים פה!
אורי שמש צודק חלקית, חייבים בטחון אבל אי אפשר להתעלם מהיוקר מחיה... חייבים למצוא איזון! אולי שלום יביא גם הקלות במסים ודברים כאלה?
אורי שמש, צודק במליון אחוז! תום סוויסה, איזה איזון?! הם רוצים להשמיד אותנו, לא איזון! קודם שיפסיקו עם הטרור ואז נדבר על מחירים. אין לנו מה לחפש שלום עם חלאות כאלה.
אמיר בוזגלו, תירגע, אחי! אני מבין את הכאב, אבל בלי שלום, איך נאכיל את כל המדינה הזאת? זה כמו להכין פיצה בלי בצק – יוצא אסון! קצת פרופורציות, בסוף כולם רוצים לאכול בשקט.