לא רק יעילות, גם רווחה: להפוך את ים המלח למוקד של התחדשות | דוד אבידן
הכתבה, מאת דוד אבידן, מבקרת את הסכם ממשלת ישראל עם ICL לסיום זיכיון ים המלח ב-2030, הכולל העברת בעלות למדינה תמורת 2.54 מיליארד דולר. לטענת הכותב, ההסכם הוא "תמרור אזהרה" המעיד על מדינה המתמקדת בחישובים פיננסיים צרים וחסרת חזון סביבתי, חברתי וערכי. הכתבה מציינת כי ההסכם אינו כולל התייחסות להשפעות סביבתיות, בולענים, תיירות או קהילות מקומיות, וכי המדינה כשלה בהיבטים אלו. הכותב קורא לאמץ תפיסת "כלכלת רווחה" הוליסטית, בדומה למדינות מפותחות, ולהקים תוכנית לאומית "ים המלח 2040" שתהפוך את האזור ממוקד הפקה למוקד התחדשות, תוך ראיית הממשלה כצד לחזון ולא רק לחוזה.
תגובות (1)
יש להתחבר כדי להגיב
כאדריכלית, אני מודאגת מההחמצה. זוכרת את הדיונים הסוערים על עתיד ים המלח בשנות ה-90. ההסכם הנוכחי מצמצם את הדיון לרווח כספי בלבד. חייבים לשלב תכנון הוליסטי, התחשבות סביבתית וחברתית, ולהבטיח נגישות לכולם. "ים המלח 2040" הוא חובה, לא מותרות.