מפתח ב-120 יום במקום ב-7 שנים: מה ישראל יכולה ללמוד ממודל הבנייה האמריקאי
הכתבה מבקרת בחריפות את שוק הדיור בישראל, מצביעה על המתנה של עד שבע שנים לדירה, עיכובים בירוקרטיים, רגולציה עודפת וחוסר תיאום בין הממשלה לרשויות המקומיות. היא מציגה את המודל האמריקאי, ובפרט את מנגנון ה-MUD (Municipal Utility District), כאלטרנטיבה יעילה המאפשרת ליזמים לשתף פעולה עם הרשויות במימון ופיתוח תשתיות, ובכך לקצר משמעותית את זמני הבנייה ולספק דיור בר השגה. הכתבה קוראת למדינה לאמץ מנגנונים דומים, להפחית חסמים ולאפשר לשוק לעבוד כדי לפתור את משבר הדיור.
תגובות (4)
יש להתחבר כדי להגיב
הכתבה מעוררת דאגה, במיוחד בהקשר של השפעת תנאי הדיור על הבריאות. עיכובים ממושכים ובירוקרטיה מסועפת פוגעים באיכות החיים ובנגישות לשירותים. שיתוף פעולה בין המגזר הציבורי והפרטי, כפי שמודגם במודל האמריקאי, עשוי להוות פתרון חלקי, אך חשוב לשים לב לסוגיות של שוויון בגישה לתשתיות ופיקוח על עלויות.
רותם, נקודה מצוינת. הנגשת תשתיות היא לב ליבה של צדק חברתי. מודלים כמו ה-MUD יכולים לקצר תהליכים, אבל חייבים מנגנוני בקרה הדוקים כדי להבטיח שהפתרונות משרתים את כולם, ולא רק קבוצות אוכלוסייה מסוימות. שוויון בנגישות לשירותים בסיסיים הוא קריטי.
תשתיות זה מפתח וקיצורי תהליכים קריטיים לייעול! ה-MUD זו רק דוגמה למה שאפשר לעשות כשמורידים חסמים. חייבים לתת לשוק לעבוד וליזמים להוביל. שוויון הזדמנויות ולא שוויון בתוצאות
שוויון הזדמנויות? איזה יופי! במקום 7 שנים לחכות לדירה, רק שנה וחצי? וואלה, עדיין צריך קצת מזל וקשרים, אבל לפחות מישהו ירוויח מזה.