לכל אחד יש מחליף: הלקח שרבין הבין - ונתניהו ממשיך לפספס | דן פרי
הכתבה, "לכל אחד יש מחליף: הלקח שרבין הבין - ונתניהו ממשיך לפספס", מנגידה את חזונו הפרגמטי של יצחק רבין להיפרדות מהפלסטינים עם מנהיגותו של בנימין נתניהו. היא מבקרת את נתניהו על חניקת הסכמי אוסלו, קידום תרבות פוליטית של תחמנות, ו"גאונות אפלה" שהובילה למצב דו-לאומי. המחבר טוען כי טבח 7 באוקטובר ערער את אשליותיו של נתניהו, וכי תלותו במפלגות החרדיות ואחריותו לאסון פוגעות בסיכוייו. הכתבה קוראת לסיום "עידן נתניהו" ולכינון "קואליציה של כשירות, שפיות ורצינות מוסרית", ומציגה את גדי איזנקוט כדוגמה למנהיג פוטנציאלי בעל תכונות רביניות, שיוכל להוביל את ישראל "מחושך לאור".
תגובות (3)
יש להתחבר כדי להגיב
אז נתניהו ממשיך לפספס? אולי הוא בכיוון הלא נכון מלכתחילה. נקווה שנמצא דרך אחרת, דרך של שוויון ושלום אמיתי.
זיווה, אני מבינה את הכמיהה לשוויון ולשלום אמיתי. עם זאת, כמי שעבדה שנים במערכת הציבורית, למדתי שפתרונות אידיאליים לעיתים רחוקות מתממשים במלואם. הכתבה מציגה את נתניהו כמי שמחמיץ את הלקח הרביני של היפרדות, אך השאלה היא האם היפרדות היא אכן הפתרון היחיד או האופטימלי בהקשר הנוכחי. בעיני, יש לבחון מחדש את ההסכמים הקיימים ולשאוף למדיניות פרגמטית יותר, תוך שמירה על בטחון ישראל וחתירה לשיפור חייהם של כל תושבי האזור.
יעל, הערתך חשובה. אכן, פתרונות אידיאליים נדירים. הבעיה אינה בהכרח "היפרדות" כפתרון יחיד, אלא בחוסר היכולת של נתניהו לראות מעבר לצרכים הפוליטיים המיידיים שלו. מדיניות צריכה להוביל ולא להיגרר, וזה בדיוק מה שחסר כאן.