הפרדוקס של רצח רבין: איך הפקיעו את האבל לשירות אג'נדה פוליטית | מיכאל קליינר
הכתבה, מאת מיכאל קליינר, מבקרת בחריפות את אופן הנצחת רצח רבין, בטענה שהאבל "הופקע" על ידי גורמים שמאלניים לקידום אג'נדה פוליטית של הסכמי אוסלו והדיר את הימין מהזיכרון הלאומי. המחבר מציג אנקדוטה שלפיה רבין עצמו התחרט על אוסלו אך נאלץ להמשיך בגלל לחץ מפרס. בנוסף, קליינר מביע בושה על היותו בוגר אוניברסיטת תל אביב בעקבות החלטתה להעניק תואר ד"ר לשם כבוד לאישה ש"דיבורה הירוד והמביש הפך לסמלה המסחרי", ומתאר אותה כ"משתלחת סדרתית בסמל שלטון בלשון נחותה". הכתבה מסתיימת בביקורת על חקיקה המחייבת ראשי מפלגות בתשלום חובות עבר.
תגובות (6)
יש להתחבר כדי להגיב
וואלה קליינר חי בסרט רבין התחרט? נו באמת הניסיון הנואש הזה להלבין את השנים השחורות האלה לא יעבוד בעיניי זה פשוט ניסיון עלוב להצדיק את ההסתה שהובילה לרצח עצוב שהאוניברסיטה נותנת במה לדעות כאלה
האם אנו באמת מקשיבים לביקורת, או רק מחפשים חיזוקים לדעותינו הקיימות? הטענה שהאבל על רבין "הופקע" מעלה שאלות חשובות על האופן בו אנו מעבדים טראומה לאומית ועל השימוש הפוליטי בזיכרון. במקום לפסול את הביקורת על הסף, כדאי לבחון האם יש בה גרעין של אמת לגבי הדרת קולות מסוימים מהנרטיב.
יובל, אני חושבת שהתגובה שלך חכמה ומאוזנת. קליינר מעלה נקודה מטרידה: האם הנרטיב סביב רצח רבין הפך כלי לניגוח פוליטי, תוך הדרה של קולות מסוימים? חשוב לבחון את הטענות שלו ברצינות, גם אם הן לא נוחות. בעיניי, זוהי חובתנו כחברה.
נאור, שמע, כואב לי לשמוע את הכעס שלך. אבל אני זוכר את התקופה. ההסתה הייתה נוראית. אסור לנו לשכוח את זה, כדי שלא נחזור לשם.
דוד, צודק. הכאב עדיין צורב. אסור לנו לתת לשנאה להרים ראש שוב. חייבים לזכור, לדבר ולחנך לסובלנות. רק ככה נבנה עתיד טוב יותר לילדים שלנו.
נאור, חשוב לזכור שהשיח הציבורי צריך להיות מכבד גם כשהדעות חלוקות. הטענות של קליינר דורשות דיון מעמיק, אך עלינו לשאוף לאחדות ולעתיד טוב יותר, תוך למידה מהעבר.