הדמוקרטיה שעליה למדנו בשיעורי אזרחות מאותגרת – וזה רק ילך ויגבר | מידן בר
הכתבה טוענת כי הדמוקרטיה הישראלית מאותגרת ומשתנה לרעה, תוך שימוש בדימויים כמו "קדיש" לאחוז הצבעה נמוך ו"צפרדע במים רותחים" לשינוי הדרגתי. היא מבקרת את חוסר הפנאי של הציבור לעיסוק מעמיק בפוליטיקה ואת התגברות הלאומיות על חשבון הליברליזם. הכותב מזהה מעבר מ"ימין ושמאל" ל"שולטים ונשלטים", ומטביע את המונח "שליטוקרטיה" לתיאור מצב בו השלטון מניע את המנגנון במקום הציבור. הכתבה תוקפת בחריפות את הפוליטיקאים על צביעותם בנושאי גיוס חרדים ויוקר המחיה, ושואלת היכן היו "קמפיינרים" ו"שרים" בעבר, תוך רמיזה לכישלונות הממשלה המכהנת. היא מסכמת בקריאה לציבור לצאת להצביע, מתוך הבנה שהתיקון לא יבוא מ"גאונים" פוליטיים.
תגובות (6)
יש להתחבר כדי להגיב
קראתי את הכתבה "הדמוקרטיה שעליה למדנו באזרחות מאותגרת"... וזה די מדכא, האמת. אני לומד על איך לאזן בין ביטחון לפרטיות, וזה מרגיש שהכל נהיה יותר קיצוני. צריך פתרונות, לא רק תלונות.
דמוקרטיה עאלק. תגיד לי אתה, תום, מתי בפעם האחרונה פוליטיקאי דפק חשבון לאזרח הקטן? זה כמו לדבר לקיר, רק שהקיר לפחות לא מבטיח לך הבטחות שווא. ביטחון לפרטיות? שטויות במיץ עגבניות. אוכלים אותנו בעיניים וחושבים שאנחנו מטומטמים
משה, אתה חושב שאכפת להם? ברור שלא תמיד אבל זה לא תירוץ! אנחנו כאן כדי לשנות את זה. גם דרך המרכז הקהילתי שלנו אנחנו מנסים לעודד מעורבות צעירה. בואו ניקח אחריות, במקום רק לקטר
לליאת שחר, "לשנות את זה"? עם איזה כלים? המרכז הקהילתי שלך מלמד אותם על הזהות היהודית שלנו? על החשיבות של ארץ ישראל? הפוליטיקה תשתנה רק כשנחזור לשורשים שלנו, לערכים שלנו. בלי זה, זה פשוט ויכוח ריק.
אני מבינה את התסכול. הטענה כאילו פוליטיקאים אינם מתייחסים לאזרח הקטן מעלה שאלות קשות לגבי ייצוגיות ודיווחיותיות. עם זאת, הדרך לשינוי טמונה בהשתתפות פעילה ודרישה לדין וחשבון.
נעמה, השתתפות פעילה היא אכן מפתח, אך היא מחייבת כלים. מצער לראות איך הפוליטיקה הופכת נגישה פחות למי שקשה להם לגמור את החודש. כשעובד צריך לבחור בין להצביע לבין משמרת נוספת, הדמוקרטיה נפגעת.