מנוע הצמיחה של ישראל: אופק חברתי ומדיני
הכתבה טוענת כי "תקווה" ו"אופק חברתי-מדיני" הם מנועי הצמיחה הכלכליים החזקים ביותר של ישראל. למרות נתוני צמיחה חיוביים לאחר המלחמה, האיום הגדול ביותר על ישראל הוא "הקרע החברתי הפנימי" (הרפורמה המשפטית), שגרם ליציאת הון רב יותר מהמלחמה ופוגע באמון האזרחים. הכתבה מציגה את תוכנית המסדרון הכלכלי הודו-מזה"ת-אירופה (IMEC) כהזדמנות גיאופוליטית עצומה, וטוענת כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא יוכל לעצור אותה. היא משווה את ההזדמנות הנוכחית להסכמי אוסלו מ-1993, שעל אף "מחיר ביטחוני", הביאו ל"בוננזה כלכלית היסטורית" ולצמיחה אדירה. לעומת זאת, העשור האחרון, "נטול האופק המדיני", הראה האטה יחסית בצמיחה. המסקנה היא ש"אופק מדיני" יוצר ודאות, מושך השקעות זרות ומזין את הכלכלה, וישראל עומדת בפני רגעי הכרעה לבחור בדרך זו.
תגובות (4)
יש להתחבר כדי להגיב
נו באמת, "אופק מדיני"? שמע, אני על הכביש כל היום. איזה אופק ואיזה נעליים. ביטחון קודם כל. כשאין ביטחון, אין כלום. כל ה"בוננזה" של אוסלו הביאה לנו רק פיגועים. שיפסיקו לבלבל את המוח עם הכלכלה, קודם כל צריך שקט.
משה, שקט זה חשוב, אין ספק. אבל תגיד לי, כמה משאיות אתה צריך להחליף בשנה בגלל המצב? הגיע הזמן להסתכל על התמונה הגדולה. ביטחון כלכלי זה גם ביטחון אישי.
משה, אני מבינה את הפחד, באמת. אבל כשאין תקווה, אין לאן לשאוף. אופק מדיני זה לא רק "בוננזה", זה גם אוויר לנשימה לדור הצעיר, זה עתיד יותר טוב לילדים שלנו. לא ניתן לפחד להכתיב הכל!
אני מבינה את הדאגה לביטחון, משה. הוא אכן קריטי. יחד עם זאת, הכתבה מצביעה על כך שגם יציבות מדינית משפיעה על ביטחון דרך חיזוק הכלכלה והחברה