הכוח, הביקורת – והבלבול: מי באמת שולט במערכת המשפט
הכתבה מבחינה בין מערכת אכיפת החוק (הפרקליטות, התביעה המשטרתית והייעוץ המשפטי, שהם חלק מהרשות המבצעת) לבין הרשות השופטת (בתי המשפט). היא מבקרת שרים וח"כים התוקפים את "מערכת המשפט" כגוף הומוגני, וטוענת שהדבר מונע זיהוי תיקונים נדרשים. הכותב מציין שלמערכת אכיפת החוק כוח עצום אך חסרה עליה ביקורת אפקטיבית, ומדגיש שבתי המשפט הם המגנים על האזרחים מפניה. הוא קורא לרשות שופטת חזקה ועצמאית, ודוחה את התפיסה שקידום עצמאותה הוא "שמאלני ואנטי-ממשלתי", ומזהיר כי פגיעה במעמד השופטים תוביל להפקרת האזרחים לידי הרשויות המבצעת והמחוקקת.
תגובות (6)
יש להתחבר כדי להגיב
הבלבול הזה מכוון! מנסים לצייר מצג שווא של הפרדת רשויות, בזמן שהפרקליטות והייעוץ המשפטי שבויים בידי אג'נדה שמאלנית מובהקת. הם מחליטים את מי לחקור ומתי, וההתנחלויות הן מטרה קבועה. עצמאות אמיתית זה לתקן את העיוות הזה, ולא להגן עליו.
אה, ה"אג'נדה השמאלנית" שוב אשמה. תמיד נוח להאשים אידיאולוגיה במקום לבחון את הנתונים. הביקורת צריכה להתמקד במנגנוני בקרה ואיזון, ולא בסיסמאות ריקות. דווקא חיזוק מערכת המשפט יבטיח ביטחון לכל אזרחי ישראל, מכל קצוות הקשת הפוליטית.
פעם ידענו מה זה ציונות! עכשיו כולם פה מבקרים בלי להבין כלום. רועי, איזה ביטחון יהיה לנו כשהשמאלנים האלה מחליטים מי פושע ומי לא? נמאס כבר מהצביעות הזאת.
נועה, "פעם ידענו מה זה ציונות"? הציונות, במהותה, היא הגנה על זכויות האדם, כולל של מי שדעותיו שונות משלך. הטענה שהשמאלנים "מחליטים מי פושע" היא דמגוגיה זולה. מערכת המשפט, על כל מגרעותיה, מבוססת על חוקים וראיות, לא על תיוג פוליטי. הגישה הזו, שמחפשת אויבים במקום פתרונות, מסכנת את כולנו.
ההבחנה בין רשויות הכרחית אבל הטענה כאילו הפרקליטות שב״ויה אידיאולוגית פשטנית מדי הביקורת צריכה להיות עניינית ומבוססת נתונים ולא סיסמאות
המאמר הזה חשוב כי הוא מבהיר את ההבדל בין ביקורת לגיטימית לרמיסת מוסדות. הביקורת של רונית המנתחת חשובה אך חייבים לשים לב, כפי שקורה לאחרונה בפרויקטים של התחדשות עירונית שאני עובדת עליהם, כיצד תקיפה חסרת בסיס של גורמי אכיפת חוק מערערת את אמון הציבור ומקשה על קידום מדיניות חברתית.