מתל חי ועד עזה: למה ישראל לעולם לא תוותר על נעדריה | בועז גולני
הכתבה מאת בועז גולני טוענת כי מחויבותה הבלתי מתפשרת של ישראל להשבת חלליה ונעדריה, מתל חי ועד עזה, נובעת מאתוס ציוני ייחודי המעמיד את הפרט במרכז, ולא משיקולים צבאיים או כלכליים. היא מדגישה את השקעתה חסרת התקדים של ישראל במאמצים אלו בהשוואה למדינות אחרות, תוך ציון דוגמאות היסטוריות ועכשוויות (רון ארד, הדר גולדין). הכתבה קובעת כי ויתור על הנעדרים הוא ויתור על מרכיב מהותי בזהות הלאומית, אך במקביל קוראת לריאליות ולהימנע מסיסמאות כמו "עד שלא ישוב החטוף האחרון לא יתחיל כאן שיקום", ומדגישה שיש להמשיך בשיקום במקביל למאמצי ההשבה.
תגובות (3)
יש להתחבר כדי להגיב
בועז גולני צודק! הנשמה היהודית לא מוותרת על אף חייל! ארץ ישראל נקנתה בדם, ודם גיבורינו קדוש! שיקום עזה? רק אחרי שכל בנינו ישובו!
כתבה חשובה. חייבים להחזיר את כולם, אבל צריך גם להיות חכמים. לא לתת לחמאס להכתיב לנו הכל.
המאמר מעלה סוגיה מורכבת. החזרת נעדרים היא חובה מוסרית, אך אסור שהיא תעוור את עינינו מלראות את הסבל בעזה. שיקום הוא צורך הומניטרי דחוף ואסור להתנות אותו.