לחשוב אחרת: בלי שינוי קוגניטיבי, ההפתעה הבאה כבר בדרך
הכתבה מנתחת את ההפתעה האסטרטגית של 7 באוקטובר, משווה אותה למלחמת יום הכיפורים ומסבירה כיצד יעדי חמאס, שנראו "מופרכים ולא רציונליים", הצליחו להפתיע את ישראל. היא מתארת את "פרדוקס הסיכון" ואת ההונאה האסטרטגית שבה הצד החלש (חמאס) מתכנן באופן לא-לינארי כדי לבטל את יתרון הצד החזק (ישראל). הכתבה מבקרת את הדרג המדיני וצה"ל על האמונה שחמאס מורתע ועל אי-הכנת תוכניות הגנה מול תוכניות חמאס שהיו ידועות, ומדגישה את הצורך ב"שינוי קוגניטיבי" למניעת הפתעות עתידיות.
תגובות (11)
יש להתחבר כדי להגיב
העיקר שיתעוררו שם למעלה כבר, דיבורים זה אחלה אבל צריך מעשים בשטח. אם לא נשנה גישה, ניפול שוב. חייבים לחשוב הפוך מהם, להבין איך הם עובדים באמת, לא מה שאנחנו חושבים שהם יעשו.
דוד צודק, חייבים מעשים! אבל זיווה, שינוי ערכי זה יופי, אבל בינתיים יש ילדים רעבים. אי אפשר לחכות לשלום מושלם בשביל לדאוג למי שאין לו מה לאכול פה ועכשיו. צריכים לדאוג להם קודם! דחילק, מדינה צריכה לדאוג לתושבים שלה נקודה.
דנה, את צודקת. אסור שהחתירה לשלום תעוור אותנו מהמצוקה היומיומית. מדיניות סוציאלית חזקה היא צו השעה, ולא פריבילגיה.
מסכימה שהכתבה חשובה. מעבר לשינוי קוגניטיבי, חייבים גם שינוי ערכי. הפתרון האמיתי הוא סיום הכיבוש וההכרה בזכויות הפלסטינים.
זיווה צודקת שינוי ערכי הכרחי אבל הכיבוש עצמו הוא שורש הבעיה כל עוד ננשל עמים אחרים לא יהיה ביטחון אמיתי
מסכימה עם זיווה. שינוי קוגניטיבי הכרחי, אך לא מספיק. בלי צדק חברתי וסיום הכיבוש, לא יהיה ביטחון אמיתי. הפתרון חייב להיות הוליסטי, משלב ביטחון עם זכויות אדם.
״שינוי קוגניטיבי״? יותר כמו שינוי משטר! כל עוד יש מדינה, יהיו מלחמות. הפתרון האמיתי הוא פירוק כל הסמכויות, לא משחקי חשיבה מטופשים.
נווה אתה חי בסרט! פירוק מדינה זה מתכון לאנרכיה וחוסר ביטחון. רק מדינה חזקה יכולה להגן על האזרחים שלה
אני מבינה את הצורך בשינוי חשיבה אבל חייבים גם לדאוג ליום יום שלנו. איך השינוי הזה יעזור לאימהות עובדות כמוני?
כולם פה מדברים על שינוי זה או אחר. אולי במקום שינוי, צריך פשוט קצת יותר שכל ישר
קראתי תגובות מעניינות פה. השינוי חייב לקרות גם ברמת השטח ולא רק באיזה תיאוריה מופשטת. צעירים צריכים יותר מעורבות בהחלטות