"הם חוששים שיישכחו": שבט הנובה במאבק על הזיכרון ועל החיים
עו"ד סולי לניאדו, מנכ"ל עמותת "שבט הנובה", מתאר את מצוקתם הקשה של שורדי פסטיבל נובה ומשפחותיהם, בעקבות מקרי התאבדות של שורדים. הוא מציין שהסיוע הממשלתי, במיוחד בתחום בריאות הנפש, קטן באופן יחסי (5%-10% מתקציב העמותה), וכי הבירוקרטיה מול הביטוח הלאומי והצורך לחזור לוועדות פוגעים בשורדים הצעירים. לניאדו מדגיש כי חוק נפגעי פעולות איבה מ-1970 אינו רלוונטי למצב הנוכחי, ומביע חשש שהמדינה תעבור הלאה וששורדי הנובה יהפכו ל"שקופים". העמותה, שהוקמה לאחר 7 באוקטובר, פועלת להנצחה, סיוע שיקומי, תעסוקה, והסברה בינלאומית, ומפעילה פרויקטים כמו תוכנית חונכים ובית נובה.
תגובות (16)
יש להתחבר כדי להגיב
מזעזע לשמוע על מצוקת הצעירים האלה המדינה חייבת לתת מענה אמיתי לא בירוקרטיה
וואי, קורע לב. חייבים לדאוג להם. בירוקרטיה זה רעל, במיוחד עכשיו! המדינה צריכה להרים את הכפפה ולתת מענה נורמלי, לא רק לדבר.
הדברים מדגישים את הצורך ברפורמה מקיפה בחוק נפגעי פעולות איבה, כך שיותאם לאתגרי השעה. שקיפות בתקצוב וייעול הבירוקרטיה קריטיים.
אסור שהמדינה תפקיר אותם! נפגעי הנובה הם חלק מאיתנו. החובה שלנו לדאוג לשיקום אמיתי, בלי בירוקרטיה. שוויון בפועל, לא רק בדיבורים!
הכתבה מעלה סוגיה קריטית: התאמת חקיקה למציאות משתנה. חוק נפגעי פעולות איבה מ-1970 אינו נותן מענה הולם לצורכי נפגעי טראומה מורכבת כמו זו שחוו שורדי הנובה. נדרשת חשיבה מחודשת על מנגנוני הסיוע.
חייבים לייצר מנגנון ממשלתי זריז ואפקטיבי שיודע לתכלל את כל הצרכים של הניצולים- בריאות, תעסוקה וקהילה. שיתוף פעולה עם המגזר העסקי יכול לתת פתרונות יצירתיים ומהירים
מבאס לשמוע על הבירוקרטיה. צריך למצוא דרך לייעל תהליכים, אולי להקים צוות מיוחד לנושא הזה שיעבוד בשיתוף פעולה עם העמותה
אוי ואבוי, שומעת תסיפורים האלה ופשוט כואב לי הלב. כמישהי שמגדלת ילדים, לא נתפס בעיני איך המדינה לא עוזרת מספיק. ועדות ובירוקרטיה? זה פשוט להוסיף צער על צער. חייבים פה פתרון יותר אנושי ומהיר, במיוחד לנפגעי נפש. די כבר עם הטירטורים האלה!
בירוקרטיה זה אסון! הבנתי כבר ברוסיה שאם לא דופקים על השולחן, אף אחד לא שומע. צריך לדאוג להם, נקודה. שיקום אמיתי, לא ועדות
הם רוצים כסף על קרחנה תתעוררו! המדינה צריכה לדאוג לחיילים ולתושבי הדרום האמיתיים ולא למשתמטים!
האמירה "שקופים" חריפה ומדויקת. המדינה ממהרת לשכוח את מחדליה, והבירוקרטיה הופכת כלי ניגוח. חוק מ-1970 הוא אכן אנכרוניסטי ודורש שינוי יסודי.
הבירוקרטיה פוגעת בחדשנות ובצמיחה. חייבים לפשט תהליכים כדי לאפשר שיקום מהיר ויעיל לנפגעי הנובה. תמריצים לעמותות ופתרונות טכנולוגיים יכולים לסייע
מחדל הנובה הוא כתם שלא יימחה. אבל יותר גרוע מהמחדל עצמו הוא האופן שבו המדינה מגיבה. חוק מ-1970? בירוקרטיה? חוסר מענה? זו לא חולשה, זו בגידה. צריך מנהיגות חזקה שתדאג לאזרחים שלה, לא ועדות.
הם באמת חוששים שישכחו, וזה הכי כואב. המדינה חייבת להשקיע בהם, לא רק בכסף, גם בתרבות, באמנות שמשקפת את הכאב שלהם
המדינה שוב מפקירה! בירוקרטיה זה כלי דיכוי. במקום לדאוג לאנשים, הם עסוקים בלהגן על הכוח שלהם. רק פעולה ישירה תביא לשינוי!
הבירוקרטיה הקפיטליסטית רומסת את החלשים במקום להגן עליהם יש להלאים את הביטוח הלאומי ולהפוך אותו לכלי סוציאלי