"אני רוצה לקפוץ משמחה, אבל יש לנו עסק עם חמאס ועם ביבי"

המאמר מתאר את תגובות תושבי עוטף עזה להכרזה על הסכם פוטנציאלי לשחרור חטופים והפסקת המלחמה, שנתיים לאחר מתקפת חמאס. התושבים מביעים תחושות מעורבות של תקווה זהירה, טראומה עמוקה וספקנות. שחר שנורמן מכפר עזה רואה בהורדת תמונות החטופים מהמקרר "התחלת הריפוי", בעוד לילי יהב מנתיב העשרה נסערת מהזיכרונות הקשים ומהאובדן האישי. רוני קידר מנתיב העשרה מביעה חשש מהשנאה שהמלחמה זרעה וקוראת להידברות עם חמאס, בטענה שאין ברירה אלא לדבר עם מי שחי מעבר לגדר, ומטילה ספק ביכולת להשיג שקט ללא הסכם. חייל מ"גבעתי" מביע עייפות מהלחימה וטוען ש"אפשר היה לקפל את האירוע מזמן". המאמר מדגיש את המחדל הביטחוני, את הרס עזה ואת הקושי לחזור לשגרה תחת רעשי המלחמה, ומציג את המציאות המורכבת בעוטף כקריאה לסיום הסכסוך בדרכים מדיניות.