אנחנו חייבים תודה אינסופית לאלכסנדר מוקדון של ימינו

המאמר מביע רגשות מעורבים של תקווה והקלה לצד עצב ודאגה בעקבות עסקת חטופים, ומדגיש כי זהו יום לאחדות ולא ל"חשבונות", אך רומז כי אלה יבואו בהמשך. הוא מודה באופן אינסופי לדונלד טראמפ, סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר, ומתאר את טראמפ כ"אלכסנדר מוקדון של ימינו" שחתך את הקשר הגורדי. המאמר משבח את מאות אלפי המפגינים ומשפחות החטופים שלא ויתרו, ומנגד תוקף בחריפות "ליצן חצר" ו"רוח רעה" שהכפישו את המאבק וטענו שגרם נזק. הוא מציין שטראמפ עצמו השתכנע מ"מחאת ההמונים בישראל" ומה"סנטימנט האמיתי של העם". בנוסף, המאמר מודה ללוחמים, לאנשי המודיעין ולגיבורים האלמונים שפעלו להשבת החטופים. בסיום, הוא קובע כי "חשבונות" ייעשו בהמשך, במיוחד כשיתברר שהמלחמה הסתיימה וחמאס עדיין קיים, ושאפשר היה להשיג עסקה דומה מוקדם יותר, ודורש הקמת ועדת חקירה ממלכתית.