מה באמת אכלו בארץ זבת?

המאמר בוחן את התזונה בארץ ישראל הקדומה, בעיקר בתקופת בית ראשון, באמצעות שחזור דמיוני של חיי איכרה המכינה לחם. הוא מדגיש את הלחם כמזון בסיסי ומבקר היסטוריונים על הזנחת ההיסטוריה הקולינרית. המחבר מביע רצון להבין את אופן הכנתם וטעמם של המאכלים העתיקים. המאמר מתייחס לספרה של טובה דיקשטיין, "מסע שורשים", המשלב ממצאים ארכיאולוגיים, פסוקי מקרא ומשנה, ומסורות מקהילות דרוזיות, שומרוניות, אתיופיות ותימניות לשחזור המטבח הקדום. הוא מפריך את הדימוי של "ארץ זבת חלב ודבש" כ"תעתוע שיווקי", ומציע את התיאור "ארץ דגן, תירוש ויצהר" כמדויק יותר. המאמר מפרט מרכיבים נפוצים כמו דגנים, קטניות, זיתים, ענבים, ירקות ארומטיים (כרישה, בצל, שום) ותבלינים מקומיים, ומדגיש "חמצמצות חיה" על פני תבלינים "שמימיים" מיובאים.