אני שורדת שבי, אבל הסיפור לא נגמר | אביבה סיגל
המאמר הוא עדות אישית של אביבה סיגל, שורדת שבי חמאס, שנתיים לאחר 7 באוקטובר. סיגל מתארת את הטראומה העמוקה והמתמשכת של השבי, ומדגישה כי שחרורה לא סיים את הסיפור, שכן ראשה ולבה נותרו עם החטופים שעדיין בעזה. היא מציינת את הכאב העצום בידיעה שחברים כמו מתן אנגרסט, עמרי מירן, גלי וזיוי ברמן עדיין שם. סיגל מציגה קריאה מוסרית חזקה, לפיה המבחן האמיתי של החברה הוא לא להשאיר אף אחד מאחור, וכי לא ייתכן ניצחון עד שכל חטוף יחזור, יקבל קבורה ראויה, ולא תישאר משפחה עם סימן שאלה. היא מפצירה בציבור לא לשכוח את החטופים ומשפחותיהם, מדגישה שהמאבק הוא של כולנו, ודורשת לשים קץ לסיוט ולהחזיר את כולם עכשיו.
תגובות (0)
יש להתחבר כדי להגיב
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!