המלכודת בקהיר: זה התנאי היחיד שישראל חייבת להציב לחמאס

המאמר מנתח את שיחות קהיר כ"קרב דיפלומטי" שבו חמאס מנסה למשוך זמן ולשמר את נכסיו המרכזיים: החטופים והשליטה הצבאית. חמאס נתפס כישות כפולה, פוליטית וצבאית, שפירוק יכולותיה הצבאיות נתפס בעיניה כהתאבדות. הכותב טוען כי עסקת שליט חיזקה את התמריץ לחמאס להחזיק בחטופים כנכס מיקוח. לטענתו, אסטרטגיית חמאס היא מו"מ מדורג ושחרורים חלקיים כדי לשקם יכולות ולמנף הקלות הומניטריות. המסקנה המדינית-מבצעית היא שישראל חייבת לדרוש החזרת כל החטופים בפעימה אחת, ורק לאחר מכן לדון בשאר הסעיפים לפי מתווה טראמפ (פירוק יכולות, מנגנוני פיקוח ושיקום הרצועה). כל נוסחה אחרת נחשבת ל"כניעה אסטרטגית" ופגיעה בביטחון ישראל. הכותב מדגיש כי גישה זו אינה סותרת את החובה המוסרית להחזיר את החטופים, אלא דוחקת לפעול "חכם וקשוח יותר". הוא קורא להימנע מאשליות לגבי כוונות חמאס, ולהתכונן ל"מהלך אלטרנטיבי צבאי קטלני ומדיני בינלאומי" במקרה של דחייה. המאמר מסכם שחמאס אינו מגיע למו"מ בלב חפץ, ועל ישראל לעמוד איתנה, להסתמך על עקרונותיה ונחישותה, ולא על רצון טוב של אויביה או לחץ בינלאומי.