השאלה הקשה שעלינו לשאול - והתשובה ההכרחית שעלינו לתת
המאמר, שנכתב שנתיים לאחר פרוץ המלחמה, מעלה שאלה נוקבת לגבי יכולתו של צה"ל לספק ביטחון לישראל, במיוחד לאור כישלונו ב-7 באוקטובר. הוא קורא לבדיקה אזרחית מעמיקה של הכשלים כחברה, כעם וכמערכת ממשל, ודורש להפיק לקחים ולעבור תהליכי שינוי ורפורמה. המאמר מדגיש את הצורך בתחקיר יסודי של הכשלים וחשיפת אחריותם של הקברניטים, בטענה שההנהגה מכרה אשליות של שקט תמורת כסף וכישלון הרתעה. הוא מביע חשש שהדרג הצבאי, האחראי למחדל הביטחוני החמור ביותר מאז קום המדינה, לא יישא באחריות. המאמר מבקר את תפיסת "צבא קטן וחכם" שהתפתחה מאז הסכמי אוסלו, אשר הובילה לצמצום כוחות היבשה, הזנחתם והפניית משאבים לחיל האוויר ולמודיעין, וכן את דוקטרינת המב"ם (המערכה שבין המלחמות) כגישה נפסדת שנועדה לדחות מלחמות במקום לנקוט בגישה התקפית. הוא מסכם כי מעבר מתפיסת ביטחון פרואקטיבית לסטגנטית הניח את היסודות לבעיות הביטחון הנוכחיות.
תגובות (0)
יש להתחבר כדי להגיב
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!