כשהזמן רץ אחורה: אני מתחילה להבין כמה דברים חשובים | טליה לוין
טליה לוין משתפת ברשמים אישיים ונוסטלגיים מרחוב אלנבי בתל אביב, אותו היא פוקדת למעלה מ-30 שנה. היא מתארת את הרחוב המשתנה, את תחושת החיפוש הפנימי שליוותה אותה לאורך השנים, ואת דעיכתם של בעלי המקצוע הוותיקים והחנויות המסורתיות, המושפעים מעבודות הרכבת הקלה. לוין מתארת ביקור בחנות שעונים ישנה בת מאה שנה, שבעליה נחשב ל"דור נעלם", ומציינת כי הבניין שרד את מתקפת הטילים האיראנית. היא מסכמת כי הרחוב, שפעם היה עבורה מקום של חיפוש, הפך כעת למקום של התבוננות והערכה שונה, שהתגלתה לה בזכות תקלה בשעון.
תגובות (0)
יש להתחבר כדי להגיב
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!