"שלום עושים רק עם החזקים": השיעור הפוליטי שהייתי חייבת ללמוד
המאמר מתאר את התפתחות תפיסתה הפוליטית של הכותבת, החל מהתפכחותה מנרטיב שמאלני שרווח בילדותה (לפיו פרס רוצה שלום ונתניהו מלחמה), לטובת עמדה ימנית-ביטחונית. היא מצדדת בגישתו של בנימין נתניהו, לפיה שלום נעשה רק עם החזקים וללא ויתור על שטחים, אותם היא מקשרת לאסירים פלסטינים "רוצחים נתעבים" ולאיום של "אסלאם קיצוני" השואף לשלוט ולרצוח יהודים. הכותבת מבטלת את חלום השלום כ"פנטזיה", מביעה אהדה לדונלד טראמפ, ומשווה את חמאס ל"נחש" ש"טבעו לרצוח". היא מותחת ביקורת על זלזול באיומים ביטחוניים (כמו החות'ים), וקושרת זאת לאסון 7 באוקטובר, בטענה ש"כל אויב שלא משמידים, גדל וגדל". החלק האחרון של המאמר עוסק בחוויה שלילית עם רכב חשמלי סיני, ללא קשר לנושאים הפוליטיים המרכזיים.
תגובות (0)
יש להתחבר כדי להגיב
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!