מי מבטיח ש-7 באוקטובר לא יחזור?

המאמר סוקר את תיקוני הגבול והשינויים הביטחוניים ברצועת עזה לאחר מתקפת 7 באוקטובר, שנתיים לאחר האירוע. הוא מציין כי לפני המתקפה, גבול עזה נחשב לאיום נמוך למרות השקעות עתק, ומבקר את צה"ל על התעלמות מהאיום, הסתמכות יתר על מודיעין וחוסר היערכות. המאמר מפרט כשלים מבצעיים רבים, כולל בסיסים לא ערוכים, סיורים דלילים ובעיות תקשוב. לאחר טיהור העורף ותחילת התמרון, משרד הביטחון וצה"ל תיקנו את פרצות הגדר והטמיעו סנסורים מתקדמים, אך הגדר עצמה עברה רק חיזוקים הנדסיים נקודתיים. השינוי הבולט ביותר הוא יצירת מרחב חיץ בעומק של עד קילומטר וחצי בשטח הפלסטיני, המאובטח על ידי מוצבים, כאשר גורמים ביטחוניים בכירים מדגישים את החשיבות בשמירה קבועה על מרחב זה. בנוסף, הוקמו תעלות, סוללות עפר ועמדות חדשות. למרות השלמת מערכת צירים חדשה, המאמר מזכיר כי צירים דומים שימשו את חמאס ב-7.10. רוב מוצבי צה"ל עברו שיפוץ להחזרת תשתיות בלבד, ללא הטמעת לקחים או שדרוגים משמעותיים, למעט מקרים בודדים כמו נחל עוז, וסימני הירי עדיין נראים.