לצד קדחת השיפוץ והבנייה, בקיבוצי העוטף עדיין שולטת הטראומה
המאמר מתאר את תהליכי השיקום והבנייה בקיבוצי העוטף בארי וניר עוז, כשנתיים לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, לצד הטראומה המתמשכת והקשיים הרגשיים. בקיבוץ בארי מתבצעת תנופת בנייה נרחבת, כולל הריסת בתים שנפגעו והקמת שכונות חדשות, במטרה לאפשר לתושבים לחזור לבית שונה מזה שבו עברו את הזוועות. במקביל, מתגלעות מחלוקות סוערות בנוגע לשימור בתים שרופים כהנצחה מול הרצון למחוק את סימני האסון. מרבית הקהילה עדיין שוהה מחוץ לקיבוץ, אך ישנה מגמת התרחבות עם חזרת תושבים וקליטת משפחות חדשות, כאשר החזרה הרשמית צפויה באוגוסט 2026. בקיבוץ ניר עוז, שבו הזמן עמד מלכת כמעט שנתיים, ניכרים כעת שינויים עם הקמת שכונת מגורים חדשה וחזרת משפחות. בשני הקיבוצים, למרות מאמצי השיקום והתקווה, נושא החטופים שעדיין אינם בבית מהווה "פצע פתוח" ו"צרבת אינסופית" המונעת החלמה מלאה ומטלטלת את הקהילה.
תגובות (0)
יש להתחבר כדי להגיב
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!