תוכנית בלייר לניהול עזה: ממשל מנותק מהרצועה, כמעט בלי ייצוג פלסטיני

תוכנית טוני בלייר לניהול עזה ביום שאחרי המלחמה, הנתמכת בוושינגטון ולא נפסלת בישראל, מציעה מבנה היררכי של דיפלומטים בינלאומיים שינהלו את חיי היומיום ברצועה, עם ייצוג פלסטיני מוגבל. בניגוד לעמדת נתניהו על אחריות ביטחונית ישראלית, בלייר מציע "כוח ייצוב בינלאומי" לאבטחה ולמאבק בטרור. בראש "ממשל המעבר הבינלאומי של עזה" (GITA) יעמוד ראש מועצת מנהלים (בלייר מיועד לתפקיד), שיתאם אסטרטגיה עם הרשות הפלסטינית. הממשל, שיפעל בסמכות מועצת הביטחון של האו"ם, יקבל סמכויות רחבות לתיאום ביטחוני וחקיקה למשך שלוש שנים, עם שאיפה להעברת השלטון לרשות הפלסטינית ללא ציון מועד. מועצת המנהלים תכלול 7-10 חברים, בהם נציגי או"ם (סיגריד קאק), משקיעים (מארק רוואן, נגיב סאוויריס), ואולי אריה לייטסטון, עם דגש על ייצוג מוסלמי בולט ונציג פלסטיני אחד לפחות. תחת המועצה תפעל מזכירות כללית שתמנה חמישה נציבים בעזה, וכפופה לה "הרשות הביצועית הפלסטינית" – גוף "ניטרלי ומקצועי" לניהול היבטים אזרחיים, אך ללא סמכויות עצמאיות להתוויית מדיניות. בהיבט הביטחוני, לממשל תהיה סמכות עליונה, אך ההחלטות המבצעיות יהיו נתונות לשלוש זרועות ביטחון: יחידה לאבטחת בכירים (צוותי עילית ערביים), משטרה אזרחית פלסטינית "ניטרלית", ו"כוח ייצוב בינלאומי" לאבטחת גבולות, דרכי גישה ימיות, אזורי פרימטר ומאבק בטרור.