כך הפכה המדינה הפלשתינית מנכס אסטרטגי לכאב ראש אזורי

המאמר מנתח כיצד רעיון המדינה הפלשתינית השתנה מ"גביע קדוש" ל"כאב ראש אזורי" עקב שינויים במאזן הכוחות במזרח התיכון. הוא טוען כי העולם הערבי אינו מאוחד עוד סביב הדרישה למדינה פלשתינית, וכי יוזמות שלום קודמות נכשלו בשל "הסרבנות הפלשתינית". המאמר מציין כי ישראל, מאז 2009, ניצלה סכסוכים פנימיים בעולם הערבי ואת מעמדה כמעצמת טכנולוגיה ומודיעין כדי לבנות "ציר עוקף פלשתינאים", שהגיע לשיאו בהסכמי אברהם ב-2020. הסכמים אלו, יחד עם הבנות בין נתניהו לטראמפ על סדר עולמי חדש הכולל בלימת איראן, הוכיחו שניתן להגיע לנורמליזציה ללא פתרון הסוגיה הפלשתינית. המאמר מסכם כי בשנת 2025, רעיון המדינה הפלשתינית (ללא עזה) נותר רלוונטי רק למצרים וטורקיה, ומנהיגים מערביים המנסים להחיות אותו עושים זאת משיקולים פוליטיים פנימיים, בעוד שאר העולם "המשיך הלאה" ו"הצונאמי המדיני" הנוכחי צפוי לשקוע ולהישכח.