כשהציונות הדתית החליטה: לא נהיה ילדי הכאפות של החרדים

הזעזוע הלאומי ממלחמת "חרבות ברזל" והאכזבה מההנהגה המגזרית דוחפים את הציבור הדתי-לאומי למשבר זהות פוליטי. רבים חשים שהקשר עם החילונים המשרתים במילואים חזק מהברית ה"משפילה" עם החרדים, ושהמנהיגים הנוכחיים, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', אינם מספקים מענה. בן גביר נתפס כמתמקד בתקשורת ומושך מצביעים מגוונים, בעוד סמוטריץ', הכתובת הטבעית לאלקטורט הציוני-דתי, נתפס כאחראי למצב הביטחוני הקשה ומוציא הצהרות "הזויות" כמו "בוננזה בעזה", למרות פעולותיו לחיזוק ההתיישבות. הציבור הדתי-לאומי, שנמאס לו להרגיש "ילדי כאפות" של המפלגות החרדיות ולסבול את "ההתבטלות המשפילה" של נציגיו מול רבנים חרדים, מחפש בית פוליטי חדש. נפתלי בנט מוצג כאלטרנטיבה אפשרית, שיכול לסחוף אחריו חלק משמעותי מחובשי הכיפות אם יציג רשימה ימנית עם ייצוג דתי ניכר, שתדגיש את חשיבות ההתיישבות וצביון יהודי למדינה, אך תתנער מהברית הנוכחית.