גם לאחר השיפוצים והשיבה הביתה, השגרה באופקים ובשדרות היא של חרדה
המאמר מתאר את שגרת החרדה והטראומה המתמשכת של תושבי אופקים ושדרות, שנתיים לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, למרות שיפוצים וחזרה לבתיהם. הוא מציג את התמודדותם עם פחד, אשמה, נדודי שינה וצורך בטיפולים פסיכיאטריים, כפי שמודגם בסיפוריהם של חיים מויאל משדרות ורחל אדרי ושוקי יוסף מאופקים. המאמר מתאר את אתרי ההנצחה הרשמיים והמאולתרים ואת זרם המבקרים, שחלק מהתושבים רואים בו מטרד וחלקם מקבלים בברכה. ביקורת מרכזית מופנית כלפי המדינה על הפקרת תושבי אופקים, שאינם נכללים בהגדרת "עוטף עזה" ואינם זכאים לאותה רמת סיוע, פינוי או טיפול נפשי כמו תושבי שדרות ויישובי העוטף, מה שאילץ אותם להסתמך על יוזמות התנדבותיות לשיקומם, כאשר הסיוע הממשלתי הגיע באיחור רב ובאופן חלקי.
תגובות (0)
יש להתחבר כדי להגיב
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!