ההכרה במדינה פלסטינית: מכה דיפלומטית לישראל או הצהרה ריקה?

המאמר מנתח את ההכרה המתואמת של בריטניה, קנדה ואוסטרליה במדינה פלסטינית כ"רעידת אדמה מדינית" ולא כהצהרה ריקה, בשל מעמדן של מדינות אלו כדמוקרטיות מערביות ובעלות ברית קרובות של ארה"ב וישראל. צעד זה, שבוצע במשותף ובערב העצרת הכללית של האו"ם, מהווה מסר ברור שישראל צריכה להחזיר את פתרון שתי המדינות למרכז הבמה, גם במחיר התנגשות עם ממשלת ירושלים והתקררות ביחסים עם וושינגטון. ההכרות הללו, אף שאינן מקימות מדינה בן לילה, מצטברות ללגיטימציה לדרישה הפלסטינית ועלולות לשמש בסיס להליכים משפטיים ולחץ בזירות בינלאומיות. ישראל נכנסת לבעיה דיפלומטית, שכן חסינותה הדיפלומטית נשחקת והסטטוס-קוו נתפס כבלתי נסבל בעיני ידידות קרובות. במישור המעשי, צפוי תהליך של "שחיקה רכה" הכולל תקנים חדשים, מגבלות על יצוא ביטחוני והסתייגויות אקדמיות. למרות המטרייה האמריקאית, ישראל עלולה להצטייר כמי שמסתתרת מאחוריה בזמן שהעולם המערבי מתקדם. המאמר מציין כי הרטוריקה הישראלית הפנימית ("הכרה בטרור", "פרס לחמאס") נשמעת "מנותקת" ו"פחות משכנעת" בעולם. האפשרות היחידה של ישראל לבלום דינמיקה זו היא "הצעת אופק" – צעדים מדודים לשיקום מנגנונים אזרחיים, צעדים כלכליים וחיזוק התיאום הביטחוני, כדי להוכיח לעולם שיש תהליך. בהיעדר מהלך כזה, גל ההכרות יהפוך למגמה, וישראל תמצא עצמה במאבק מול רעיון שרק פתרון מדיני ברור יוכל להתחרות בו.