האתלטיקה רצה מהר, אבל לא מדביקה את הפער הכלכלי

המאמר דן בפער הכלכלי המשמעותי בין אתלטיקה קלה לענפי כדורגל וכדורסל, כאשר רוב האתלטים, גם ברמות הגבוהות, נאבקים על פרנסתם. הפער נובע משלושה גורמים עיקריים: מודל עסקי מיושן המבוסס על תחרויות חד-פעמיות, הכנסות נמוכות מזכויות שידור וספונסרים (כ-50% מהאתלטים המובילים בארה"ב מרוויחים פחות מ-15 אלף דולר בשנה), והיעדר כוכבי-על מתמשכים עקב אופי הענף. למרות זאת, ישנם חריגים כמו ארמנד "מונדו" דופלנטיס, שיאן העולם בקפיצה במוט, המרוויח למעלה מ-7 מיליון דולר בשנה, ונואה ליילס, שיאן העולם ב-200 מטר, המרוויח מעל 3 מיליון דולר. המאמר מציג את סיפורו של בלסינג אפריפה, שיאן ישראל ב-100 מטר וזוכה מדליית זהב באליפות העולם עד גיל 20, שעל אף הצלחותיו הספורטיביות, טרם הגיע למעמד של "סופרסטאר פיננסי". אפריפה, ילד למהגרי עבודה מגאנה שהפך לסמל ישראלי, מכוון לריצת 100 מטר, שם טמון הפוטנציאל המסחרי הגדול ביותר עבורו.