העיתונות או הפוליטיקאים אחראים על קריסת החברה הישראלית?

העולם נראה כאוטי יותר מתמיד עקב מלחמות, אסונות ורציחות, אך המאמר טוען שהמציאות אינה בהכרח גרועה יותר, אלא שאנו חשופים לכל הרע בזמן אמת בשל נגישות למקורות מידע. המאמר מתאר את המצב בישראל כ"מלחמה שלא נגמרת", ומציג דוגמאות לכאוס עולמי כמו הפלישה לאוקראינה, הפיכה בנפאל, מקרי רצח בארה"ב (כולל של "פעיל הימין צ'רלי קירק" על ידי מפגין), רעידת אדמה באפגניסטן והפגנות בצרפת. הוא מציין בציניות מפגש של מנהיגים אוטוקרטיים. המאמר מבקר את האובססיה האנושית לחדשות מזעזעות ואת העלייה בסף הריגוש, וטוען שאנשים אינם קוראים חדשות טובות. לסיכום, הוא קורא להתנתק מהמסכים ולהתמקד ב"חיים האמיתיים" – במשפחה ובקרובים, ובחיים שניתן לשלוט עליהם.