אור הזרקורים מופנה לקטאר, אבל הסיפור האמיתי מתרחש בעיר עזה

בעוד שאור הזרקורים מופנה לתקיפה בדוחה נגד בכירי חמאס, המאמר טוען שהסיפור האמיתי מתרחש בעזה. גם אם בכירי חמאס ייהרגו, הנהגת הארגון תשתקם. הוראת ישראל לפינוי תושבי עזה והכוונה להרוס ולשטח את העיר נתפסת כמהלך העולה על פעולה צבאית גרידא; זוהי קריסה של הנרטיב הפלסטיני, שכן עזה נחשבה ל"בירת ההתנגדות" וסמל לתקווה למדינה פלסטינית מאז הסכם אוסלו ב-1993. כעת, 32 שנה לאחר מכן, עזה מיועדת להתרוקן ולהיהרס, בניסיון ישראלי להטמיע מסר ש-7 באוקטובר יוביל להרס מוחלט, גירוש וסבל, ולא למדינה פלסטינית, ובכך לסתום את הגולל על חלום ההגדרה העצמית. המאמר מזהיר כי למרות שישראל עשויה לסמן "וי" צבאי, פינוי עזה יירשם כ"כתם מוסרי" בעולם הערבי ובקהילה הבינלאומית, ויחרט בזיכרון הקולקטיבי כנפילת סמל, בדומה לאירועים כמו כיבוש ביירות ב-1982.