את חמאס יש לנצח מדינית, לא צבאית
ישראל ניצבת בפני צומת היסטורית: קבלת "מתווה וויטקוף" להפסקת אש זמנית והשבת חטופים כ"פרוזדור מדיני", או כיבוש עזה שיוביל למות חטופים, חיילים ורבבות אזרחים פלסטינים, תוך נזקים בלתי הפיכים לחברה הישראלית וללגיטימציה הבינלאומית. צה"ל וגורמי הביטחון מזהירים שחמאס אינו ניתן להכרעה צבאית, והכרעה נכונה היא מדינית-דיפלומטית. כיבוש מלא יטיל על ישראל אחריות משפטית, כלכלית ומוסרית לניהול 2 מיליון פלסטינים. ראש הממשלה נתניהו טועה ומטעה בטענתו שעסקה חלקית תשאיר את חמאס בשלטון, שכן קיימת תמימות דעים בינלאומית שחמאס אינו יכול להישאר גורם שלטוני או צבאי. על מנת לנצח את חמאס מדינית, יש לחתור להקמת שלטון טכנוקרטי פלסטיני-ערבי בלגיטימציה של הרשות הפלסטינית, עם כוחות שלום בינלאומיים לפירוז וביטחון. נתניהו ממשיך להשתמש ברטוריקה של פחד וטראומה, ונראה שמעוניין בהמשך המלחמה תוך "שיתוף פעולה" (collaboration) עם חמאס. המאמר מסתמך על תורת היחסים הבינלאומיים (אנדרו מאק על מלחמות א-סימטריות וויליאם זרטמן על "בשלות" למשא ומתן במצב של "קיפאון כואב") כדי להסביר את "איוולת הניצחון המוחלט". חמאס אינו מהווה איום ביטחוני משמעותי על ישראל כיום, ועל מנת לנצח אותו יש להציע תהליך מדיני מבוקר שיעניק לפלסטינים מתונים הגדרה עצמית לצד ישראל, בתנאים נוקשים שקבע נתניהו בעבר: הכרה בישראל כמדינה יהודית, ויתור על זכות השיבה, ומדינה פלסטינית מפורזת לחלוטין. ישראל טרם הצליחה להכריע את חמאס, והנזקים לכלכלה ולחברה גוברים.
תגובות (0)
יש להתחבר כדי להגיב
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!