"דיאטת בן גביר", והמשמעות האמיתית של פסיקת בג"ץ

המאמר מנתח את פסיקת בג"ץ בנוגע למדיניות השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ונציב שב"ס, לצמצום מזון לאסירים ביטחוניים, ומגיע למסקנה כי למרות ה"רעש" סביבה, הפסיקה אינה מבטלת את המדיניות ואף מאשררת אותה למעשה. המאמר מציין כי תומכי בן גביר מכנים את מצבם של עצירים ביטחוניים משוחררים "דיאטת בן גביר" בשל מראם הכחוש. הוא מסביר כי לאחר טבח 7 באוקטובר, בן גביר קיבל יד חופשית להרע את תנאי ה"מחבלים" הכלואים, כולל צמצום התפריט היומי ל-2,300 קלוריות לאסיר ביטחוני (לעומת 2,700 לאסיר פלילי). למרות טענות של עצירים משוחררים על "הרעבה" וביקורת בינלאומית, ועתירה של האגודה לזכויות האזרח, בג"ץ ברוב של שניים מול אחד (השופטים ברק-ארז וגרוסקופף) לא קבע מדיניות הרעבה ולא הטיל דופי במדיניות בן גביר. המאמר מדגיש כי הוראותיו של בג"ץ לשב"ס היו "מינוריות" וכי הפסיקה מאפשרת תנאי כליאה קשים יותר ל"מחבלים", ומצדד בדעת המיעוט של השופט דוד מינץ, שסבר כי אין מקום להתערבות. המסקנה היא שבג"ץ לא שינה מהותית את מדיניות המזון, והותיר את "הישגו" של השר על כנו.