מנתניהו לבן גוריון: הפער בין תגובה להכרעה

המאמר מבקר את המדיניות הישראלית הנוכחית, המיוצגת על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, כ"חשיבה דפנסיבית" המבוססת על תגובה לצעדים חיצוניים במקום על קביעת סדר יום עצמאי. נטען כי הצהרת נתניהו בנוגע ל"צעדים חד-צדדיים" כובלת את ישראל ומונעת ממנה לפעול בריבונות, במיוחד בסוגיית יהודה ושומרון, תוך התייחסות שלילית למדינות אירופה, קנדה ואוסטרליה כ"אנטי ישראליות ואף אנטישמיות". המאמר מייחס דפוס תגובתי זה ל"תודעת גטו" מהגלות, שהציונות ניסתה לשבור אך הוא שב ועולה במדיניות הישראלית (למשל, "מה יגידו הגויים", הסכמי אוסלו וההתנתקות). לעומת זאת, מוצגים דוד בן-גוריון (בהכרזת המדינה ובפיתוח הכור בדימונה) ומנחם בגין (בתקיפת הכור העיראקי) כדוגמאות למנהיגים שנקטו ב"הכרעה" יזומה, עיצבו מציאות והבטיחו את עצמאותה האסטרטגית של ישראל, תוך התעלמות מלחצים וגינויים בינלאומיים. המאמר קורא לישראל לפעול כמעצמה אזורית ריבונית ולא להיגרר אחרי מהלכים של אחרים.