מה צריך כדי שנתרפא? / חנוך דאום

חנוך דאום מתאר במאמרו 700 ימי מלחמה, ומצהיר כי אינו מוצא אמפתיה לסבל בעזה, תוך שהוא זוכר את טבח 7 באוקטובר ואת שמחת תושבי עזה. הוא מדגיש כי הדרך היחידה להקל על סבלם של העזתים היא השבת החטופים, ומציין את מוסריותו של צה"ל, שגבתה מחיר דמים של 900 חיילים. דאום מתמקד בסבלם של ישראלים: מילואימניקים, שחייהם נעצרו והם נקראים שוב ושוב לשירות; משפחות שכולות, כולל תאומים של נופלים, נשים שאיבדו בני זוג בהיריון ויתומים, אותם הוא מגדיר כ"עצובים" ולא "מסכנים"; ופצועים, שאת סיפורי השיקום הקשים שלהם הוא פוגש בבתי החולים. הוא מסיים בקביעה כי החברה הישראלית לא תוכל להתרפא או לשגשג כל עוד החטופים לא ישובו, ומבקר בעקיפין את הממשלה על אי-הפנמת עומק הבעיה, תוך שהוא נמנע מלהאשים ישירות את מתנגדי העסקאות.