ילדים של אף אחד: הפנימיות הפוסט אשפוזיות במאבק על שיבוצים במערכת החינוך

ילדים בפנימיות פוסט-אשפוזיות, שנאלצו לעזוב את בתיהם עקב הזנחה או בעיות קשות, נותרים ללא מענה חינוכי במשך חודשים ארוכים, בעוד חבריהם לומדים בבתי ספר. עשרות ילדים בסיכון, רבים מהם עם בעיות רגשיות והתנהגותיות קשות או לאחר אשפוזים פסיכיאטריים, אינם מוצאים שיבוץ במסגרות חינוך מיוחדות. דוגמאות כמו עדיאל מבאר שבע, שהמתין ארבעה חודשים, ואלון, שעדיין לומד רק יומיים בשבוע, ממחישות את המצוקה. מנהלי עמותות המפעילות פנימיות, כמו סלע אזולאי מ"ביתנו" ואבישי פריזדה מהעמותה למען פנימיות הרווחה, מלינים על כך שמשרד החינוך והרשויות המקומיות מתייחסים לילדים אלו כ"סרח עודף" ומעדיפים את ילדי העיר על פני ילדי הפנימיות. הקושי נובע מעומס על המסגרות הקיימות ולוחות זמנים נוקשים של משרד החינוך שאינם מותאמים להגעת ילדים לאורך השנה. משרד החינוך מסר בתגובה כי הוא "פועל למציאת מענה לכל ילד", אך הכתבה מדגישה את הכשל המערכתי ואת הצורך בפתרונות יצירתיים.